פסק-דין בתיק ת"א 13861/07

            הרקע והשתלשלות ההליכים המשפטיים

1.         לפנינו "גלגול" שני של פרשה, אשר ראשיתה בתביעת פינוי שהוגשה נגד הנתבע ביום 27.12.07 מדירה המצויה במתחם "בתי ורשה", בין הרחובות עבודת ישראל ומאה שערים בירושלים (להלן - הדירה בירושלים ), המצויה בבעלות הקדש שהתובעים הם הנאמנים שלו.

2.         מדובר בדירה שבה התגורר כדייר מוגן סבו של הנתבע, עד לפטירתו ביום 1.8.04.

            התביעה הוגשה לאחר שהתובעים טענו כי הנתבע לא הצליח להוכיח כי הוא התגורר עם הסבא ששה חודשים לפני פטירתו וכי אין ולא הייתה לו דירה אחרת למגוריו באותה עת, כנדרש לפי סעיף 20 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב - 1972 (להלן - חוק הגנת הדייר).

            התובעים טענו כי הנתבע התגורר בשנים 2005 - 2004,לאחר נישואיו, בדירה שכורה ברחוב החיד"א 8/1 בביתר עילית (להלן - הדירה בביתר עילית), וכי לא התגורר כלל בדירה נשוא התביעה.

3.         הנתבע מצדו טען כי הוא התגורר עם סבו מאז שנת 2002, וכי טענת התובעים בדבר מגוריו בדירה בביתר עילית משוללת כל ראיה.

4.         לאחר שהנתבע נחקר בחקירה נגדית ביום 13.5.10, במסגרת "הגלגול" הראשון, הגישו התובעים בקשה להגשת עדויות הזמה ביחס לטענתו כי מעולם לא התגורר בביתר עילית ומעולם לא ביקש הנחה מארנונה בשל הדירה בביתר עילית, אלא התגורר תמיד בדירה נשוא התביעה.

            עדויות ההזמה כללו, בין היתר, תעודת עובד ציבור של עיריית ביתר עילית (להלן - תע"צ).

5.         בהחלטה מיום 1.10.10 התקבלה בקשת התובעים לגבי התע"צ, ונקבע כי היא תצורף לסיכומיהם, והנתבע יוכל להגיב עליה במסגרת סיכומיו.

            על אף שסיכומי התובעים הוגשו ביום 1.12.10, הוגשה התע"צ רק ביום 25.1.11 והנתבע ביקש הוצאתה מהתיק עקב האיחור בהגשתה.

6.         הואיל ומדובר בראיה מרכזית ואובייקטיבית, ועל מנת להגיע לחקר האמת - ראיתי לקבל את התע"צ כראיית הזמה מטעם התובעים, על אף האיחור בהגשתה.

7.         ביום 20.2.11 ניתן פסק דין שבו התקבלה התביעה וניתן צו פינוי נגד הנתבע (להלן - פסק הדין).

            פסק הדין התבסס, בין היתר, על התע"צ, אשר בה נאמר כי על פי ספרי עיריית ביתר עילית החזיקו הנתבע ורעייתו הגב' תהילה פרקוביץ בדירה בביתר עילית בין התאריכים 22.2.04 ועד 26.5.05, ובמהלך שנת 2004 נמצא הנתבע זכאי להנחה בארנונה.

עוד נאמר בפסק הדין, בפסקאות 24 - 25:

"24. משהגעתי למסקנה האמורה, מתייתר למעשה הצורך לבחון את מהימנות עדותו של פרקוביץ בחקירתו הנגדית (שהייתה רחוקה מלהיות מהימנה וזאת בלשון המעטה) וכן את מהימנותם של העדים שהובאו מטעמו של פרקוביץ, הרב יהודה לייב פורוש, שהוא דודו, ומר נחמן ארול, שהוא חברו של פרקוביץ.

25. עוד יוער, כי פרקוביץ לא ראה לנכון להביא לעדות את רעייתו הגב' תהילה פרקוביץ, אשר התגוררה עמו, לטענתו, בדירה נשוא התביעה ביחד עם הסב עד  לפטירתו.

כלל ידוע בפסיקה הוא, כי הימנעות בעל דין מהבאת עדות פועלת כנגדו שכן חזקה כי העדות אינה מיטיבה עמו, שאם לא כן - לא היה נמנע מלהביאה".

8.         הנתבע הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי (ע.א. 49730-03-11).

            בפסק דינו מיום 3.7.11 קבע בית המשפט המחוזי כי מאחר ולא ניתנה לנתבע הזכות להגיב על התע"צ ועל נספחיה, הרי שנפגעה זכות הטיעון של הנתבע.